השנים האחרונות מביאות אל פתח מחשבתנו לא מעט זרמי אידאולוגיה וסגנונות חיים שונים, כאלו שמקורן במזרח וכאלו שהתפתחו במערב ולעיתים שעטנז שבין השניים. אך עבור לא מעט אנשים שותפים לתחושה כי מלבד חומריות מהירה המוצעת לכל מבקש, עומדת לה גם התחושה של מחסור באמונה. תחושה זו היא איננה "מקרית", שכן בשנים האחרונות אנו מצליחים לא רק לנצל את הזמן שלנו בצורה יעילה יותר אלא גם מעניקים מקום של כבוד לתודעה שלנו. בין אם אנו פעילים ברשתות החברתיות ובין אם אנו מתבוננים מהצד חלק לא קטן מאיתנו מעביר בצורה די קבועה את המודע שלו, אם כך כיצד ניתן לשלב בין חיים רוחניים לבין החיים במאה העשרים ואחת?
לנשום בצורה שונה – כמו שציינו כבר מעל השגרה היומית שלנו הפך למאוד חומרית ומהירה, כשאחת הדוגמאות לכך שאם עד לפני פחות ממאה שנים נסיעה מיבשת אל יבשת הייתה לוקחת מספר שבועות, הרי שהיום ניתן להגיע למרבית היבשות בפחות מיממה. אבל המהירות הזו גם מובילה ללא מעט מחסור, שכן רובנו חיים כמעט על "אוטומט" ומתקשים לראות את העולם בצורה רוחנית. על כן אחת ההמלצות גם בדת היהודית וגם בזרמי ניו אייג' ממדינות שונות בעולם, היא להודות. היכולת להודות על הקיים היא קשה מאוד, שכן עלינו להסיר מעל עצמנו לא מעט כעסים, אגו ובעיקר תחושות שליליות המבקשות עוד למרות הקיים.
לשמור על האור – יכולת להודות על הדברים משתלבת בצורה מדהימה לכל סגנונות החיים, בין אם אנו בעלי קריירה מצליחה, שותפים לבית עם בני או בנות זוג ועד יכולת השפעה שלנו על אחרים. תחושה זו בהחלט יכולה להעניק הארה על נקודות שאולי לקחנו כמובנים מאליהם, הילדים שלנו, ההורים שלנו והעבודה שלנו יוכלו לקבל גוון אור אחר לגמרי ובעל הערכה מחודשת. עם זאת חשוב לדעת כי למרות תחושות ההארה המתלווה עם ההודיה, חשוב לזכור כי לא כל אדם מואר הוא אדם מאיר. שכן רובנו הגדול עוד דורשים תיקונים, בין אם מדובר ביכולת להתנהל בתוך זוגיות ועד אל קבלת מרות או לכבד את האחר.