רובנו פגשנו את סיפור הבריאה בכיכובם של אדם וחווה כבר בגן הילדים, אבל עד היום אנחנו לא בהכרח סגורים על השאלה האם הנרטיב הזה התממש במציאות או שמדובר באגדה תנ"כית. הרב לייטמן מלמד שבפנימיות הדברים ישנו הסבר על הכוחות שמנהלים את חיינו.
ביסוד הטבע פועל כוח אחד: הרצון לתת ולהשפיע כל טוב. הכוח הזה בורא כנגדו כוח נוסף, רצון לקבל. לשני הכוחות הללו אפשר לקרוא גם "שמיים וארץ", "אור וחושך", "פלוס ומינוס". כל מה שקיים במציאות, החל מרמת האטום, מתפתח מתוך המתח שמתקיים בין שני אותם כוחות מנוגדים, שמעליו נוצר בכל זאת חיבור.
על פי סיפור הבריאה, האדם הוא האחרון שנברא בשרשרת הטבע, כך שכמו כל הברואים שקדמו לו, גם הוא בנוי מאותם שני כוחות מנוגדים שהתפתחו בהדרגה מדומם, לצומח, לחי, למדבר. מגמת ההתפתחות ו"היציאה מגן העדן" היא לבנות מהאדם נברא עצמאי ושלם. האדם לא נוצר עצמאי, ולכן דווקא הוא, "נזר הבריאה", מגורש מגן עדן, וכך תהיה לו אפשרות לבדוק, להרגיש, לחקור את קיומו ולגלות את תכלית הקיום שלו. על ידי הפעולות והמאמצים שלו, הוא יוכל לקבל מהטבע כוחות לגלות את תוכנית הבריאה ולממש אותה בזכות עצמו.
כאן מתגלה לנו יחס דואלי כלפי האדם. מצד אחד, הוא מגורש מגן העדן. ומצד שני, כוחות הטבע מפתחים אותו כדי לעורר בו הרגשת עצמאות, בחירה, ולהביא אותו לכדי החלטה ויישום של תכלית חייו מתוך רצונו החופשי. זאת אומרת, התהליך לא נגמר בבריאת האדם בגן עדן, הוא נמשך עד עצם היום הזה וכולו מכוון לכך שהאדם יגיע להיות בעל הבית, זה שמבין, מרגיש ומקיים את גן העדן שבו הוא נברא. וברגע שנגיע לכך, הבריאה כולה תגיע למימוש תכליתה.
השיטה המעשית איך לפרוץ לדרגת קיום חדשה מעל מגבלות הזמן, המקום והתנועה, נקראת חכמת הקבלה. בעזרת הלימוד האדם מושך על עצמו את הכוח שנקרא "המאור המחזיר למוטב", והוא מפתח אותו ומסייע לו לחזור למצב גן העדן, אבל הפעם כעצמאי ובעל בחירה אמיתית. בכך תושלם מחשבת הבריאה, ונשיג את המטרה הסופית שלשמה נוצרנו מלכתחילה.