כולנו מכירים את הרגע שבו אנחנו צריכים לבחור סביבה חדשה, אם זה מעבר דירה, מקום עבודה חדש או אפילו גן חדש עבור הילד. אנחנו משקיעים בכך זמן רב ואנרגיה, בודקים, מבררים ותוהים "האם נאים השכנים בעינינו?". בעיקר כשמדובר בילדים שלנו, מובן לנו שהסביבה שבה נבחר תעצב ותפתח אותם באופן שעשוי להשפיע אפילו על המשך חייהם הבוגרים.
גם כמבוגרים אנחנו מבחינים בכך שהסביבה משפיעה עלינו, אבל נוטים לייחס לה רק אפקט חיצוני, כמו שינוי סגנון הלבוש או הדיבור שלנו, ולא מעריכים נכון את השינוי שמתחולל בנו ברמה עמוקה יותר. בפועל הסביבה משפיעה עלינו בעוצמה רבה, עוצמה שאיננו מודעים לה. ולא מדובר רק באנשים שבמחיצתם אנחנו נמצאים מרבית שעות היממה, אלא כל אדם שנמצא בקרבתנו משפיע עלינו. הסובבים אותנו משפיעים על ההתנהגות שלנו, על יחסינו לאחרים ולעצמנו, על הרגשות, המחשבות והרצונות שלנו. במובן מסוים הסביבה דומה לרחם, ובאותו האופן שבעבר ספגנו דרך הרחם של אימא התרשמויות שהפכו ליסודותנו כבני אדם, כך קורה לנו מעצם הימצאותנו בסביבה אנושית. לכן בכל פעם שמישהו עושה מעבר ממקום למקום, אפשר להרגיש מאיפה הוא בא, ולאחר מכן לראות כיצד הוא משתנה בהתאם לסביבה החדשה.
למה אנחנו לא מודעים לעוצמת השפעת הסביבה עלינו? כי האדם קרוב לעצמו ולא מודע לשינויים שנגרמים לו. נדמה לו שכך הוא מתנהג מתוך עצמו ולא שהסביבה גרמה לו להשתנות. בפועל לרוב האדם לא יהיה מסוגל להחזיק לאורך זמן בהתנהגות שונה מהנורמה המקובלת סביבו, ולבסוף יתאים את עצמו לאווירה המקומית.
חשוב לעצור לרגע את שגרת החיים ולהכניס ללו"ז המשפחתי זמן של ביחד, נניח מפגש של חצי שעה מידי ערב. במפגש חשוב לדבר זה עם זה, להתקרב, להרגיש שמלבד החיים תחת אותה קורת גג כשכל אחד ספון בחדרו, יש ביניהם קשר חם ומיוחד. אפשר לשבת יחד על אותה ספה, לעשות סדנה משפחתית או אפילו לשחק במשהו. אפשר אפילו לשתוק יחד למשך כמה דקות ולנסות להרגיש את הלב של האחרים. ככה, בלי מילים. מה שחשוב זה להזכיר אחד לשנייה שלא משנה מה יקרה בחוץ, במשפחה שלנו אנחנו משתדלים להיות תמיד קרובים, חברים, תומכים, חמים, אוהבים. לייצר שדה כוח פנימי בינינו שלא יאפשר לשום רוח זרה או קרה להיכנס לבית שלנו, לשלוט בנו, להפריד בינינו. אם עובדים על זה יחד, ניתן להצליח להתגבר על השפעות שליליות מהסביבה ואפילו להעמיק יותר את הקשרים בינינו.