כולם רוצים לחוות ולהרגיש אהבה, אבל איך משיגים אותה? ומהי אהבה אמיתית?
אברהם אבינו הרגיש שיש משהו מעבר למה שנראה לעינינו לכן השקיע מאמצים רבים בכדי להבין איך "הגלגל מסתובב", איך מתלכדים כל כוחות הטבע לידי כוח פנימי אחד, במאמציו אלו הגיע להשגה שעל כל מערכת הטבע לפעול כגוף אחד, ועל האדם לתרום את חלקו הייחודי לחיבור המערכת. לאותה רמת הקשר ההדדי והאינסופי קרא אברהם "אהבה".
חוק האהבה אינו רק תנאי שמארגן חיים טובים ויפים על פני כדור הארץ, אלא הוא גם מרומם אל הדרגה הגבוהה ביותר של הקיום האנושי.
בעולם שלנו אהבה זו אהבה עצמית, שאני מוכן לקנות ולעשות הכול כדי שיהיה לי במה למלא את עצמי ובעולם הרוחני זה ההיפך, שאני מוכן לשלם הכול ולעשות את כל המאמצים, כדי למלא את הזולת. זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך". כמו שאני בעצמי, בעצם לפי הטבע שלי אוהב את עצמי, כך אני צריך בדיוק להתייחס לזולת.
לרוב האנשים קשה מאוד להבין איך בכלל אפשר לאהוב מישהו ללא קשר אליי ובלי לדעת מה אני מקבל מכך. זאת הסיבה שמצד אחד אהבה היא הדבר הנעלם ביותר, ומצד שני היא סוד האושר והשמחה, היא מקור החיים. ועל כן אם ניתן לקחת משהו מהעולם הזה לאחר לכתנו, זה רק מה שאנו משיגים באהבה.
לאהוב באמת זה לא לנסות להעניק לזולת כל דבר שמורגש כחסר לו, לאהוב באמת זה לחבר אליו את צינור השפע. בטבע יש אינסוף תענוגים, אך הצנרת אינה מחוברת נכון, והשפע "נאבד". כאשר כל הצינורות יתחברו למערכת אחת והקשר בינינו יהיה מתוקן, כל האהבה שבעולם תזרום דרכנו.
האהבה הרוחנית היא למעלה משנאה, לכן כתוב "על כל פשעים תכסה אהבה". זאת אומרת, אני לא הופך את השנאה לאהבה כמו בעולם שלנו. אני בונה מעל השנאה אהבה. וקיימים בי שני הרצונות האלו גם שנאה וגם אהבה בבת אחת, זה על זה. לכן זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". הפשעים, השנאה נשארים, ואני מכסה אותם רק באהבה. ואז יש קיום לאהבה שאני בונה אותה כך, שהיא רוכבת על פני השנאה.
יוצא שכמה שהשנאה שלי יותר גדולה, אינסופית, בהתאם לזה אני מגיע לאהבה אינסופית. כלומר יש לי גם שנאה אינסופית כפי שהבורא ברא, כי כתוב "בראתי יצר הרע". ואני השגתי מהטבע כוח אהבה על ידי "תורה תבלין". אז יוצא שיש לי שנאה אינסופית, ועל פני זה אהבה אינסופית, ובין שניהם אור התורה מתגלה.