עשיריה

You have to do a lot of crying if you want to sing the blues.

אומרים שהאושר מגיע בצניחה חופשית, ואילו את השמחה אנו צריכים להביא בכוחות עצמנו. בדרך כלל מבשרים לנו זאת, ברגע  האחרון, כשכל השווקים כבר סגורים, הלילה יושב בגנים והיגון נמצא כבר ליד הפתח. אני תמיד מופתעת ושואלת בטרוניה קלה "למה תמיד ברגע האחרון?" ואז נזכרת בדרך שאומרת ש "מתוך שלא לשמה אפשר להגיע לשמה", ואפילו כשהאקדח כבר מונח על רקתי, אני מצליחה לנער אותו בחיוך גדול  ובבדיחה טובה ואז מיד הוא נס על נפשו.

אל תחשבו שזה נעשה כל כך בקלות, לבד זה בלתי אפשרי, אך ורק ביחד עם שאר חלקי נשמתי.  העשירה שלי שנמצאת תמיד איתי ולכן כשאנחנו נפגשות חדשות לבקרים, שומעות שיעור, עושות זאת רק ביחד, כי יש לנו אותה מטרה, אותה כוונה, למרות השוני ביננו.

עשר ספירות קדושות, כל אחת משלימה את השניה, מתוך ברית של ערבות, כשבכל מפגש אנו מחדשות אותה, מבררות בכובד ראש אך בשמחה גלויה, שמחת הגילוי המשותף, העבודה  הפנימית המאומצת. שריר הלב הפועם שאינו פוסק מלהתאמן. אנחנו מבקשות אותו בשדה הרחב, משתחוות לפניו, מבקשות ותמיד נענות, כי כל בקשתנו היא לפגוש אותו בשדה המבורך, יחד נשלח אליו את תפילותנו וכשהוא משחק במחבואים, נסתר מאחורינו ואז נשבר, צוחק אלינו ואומר "נצחוני  בנותי" ואז אנחנו שמחות אבל יודעות שבכל זאת ש

You have to do a lot of crying if you want to sing the blues.