"חנוך לנער על פי דרכו"
שאלה: האם אפשר לחנך ששת אלפים איש מכל קצות תבל, דוברי שפות שונות, והכל קורא בו זמנית ???
כשנכדתי שהיום בת 12 היתה תינוקת הייתי שרה לה חדשות לבקרים את השיר "שחררתי שמח, צאי וראי כמה טוב הוא העולם". לאחר זמן אמרה לי בתי: "אמא ברור לך שזוהי שטיפת מוח ?? בודאי, עניתי מיד, אבל זאת שטיפת מוח נהדרת. וזה מחזיר אותנו לשאלה המקורית, האם השיעורים של הרב חוזרים על עצמם? אוי, מתוך חיוך ענק אני כותבת כן ולא.
לפני יותר מעשר שנים סיפרו לי על חברה שאמרה "כל מה שהוא אומר זה רצון לקבל בשביל לקבל (לעצמך) ורצון לקבל על מנת להשפיע"
"אין מה לומר, צודקת בהחלט".
כאן חיוכי מתרחב והולך ואני מתחילה להשתלט כדרכי בקודש.
כן, המשפט הענק הזה חוזר על עצמו לא מחוסר בשפה אלא, יותר מאוחר מקווה להצליח להסביר, כלומר אנסה לרדת לעומקו של אותו משפט.
למעלה מעשר שנים אחרי, אחותה הקטנה של בתי נשארה איתי ותוך כדי משחק גם הקשיבה, מסתבר, לשיעור הצהרים ואז פנתה אלי ושאלה, סבתא מה זה אגואיסט? אגואיסט, עניתי, זה בן אדם שחושב רק על עצמו. אה, ענתה מיד, זה כמו שיש לי חברה הכי טובה והיא שוכבת חולה בבית חולים ואז אני באה לבקר אותה ומבקשת ממנה שתכין לי ארוחת בוקר. "נו, מפי עוללים תצא תורה". ושוב שאלה מה זה בורא ואז עניתי הביטי החוצה, אז אמרה בורא זה הטבע (גרים במקום שהוא יפה נוף).
לאחר הצלחה כזאת אמרה: בורא, בורא, בורא, כן, בוא וראה, לא צריך יותר מזה, ואז הפך המשחק לכמה פעמים נאמרת המילה בורא, סיננה תוך הקשבה מלאה, ולאחר מכן ספרה, 27, הכריזה בהתלהבות.
הרב לייטמן
לא פעם מעיד הרב על עצמו שהוא אינו טיפוס חברותי במיוחד ומוכן היה לבלות את יומו ליד שולחן הכתיבה (האמת, כשאני מסתכלת בסיפריה שלי אני כל פעם מופתעת מחדש כמה ספרים נכתבו על ידו ואיזה מגוון עצום של נושאים).
אחזור לשיעורים. קודם כל חובה עלי להזכיר ולהבהיר שהמקובלים הם אנשים בעלי השגה ובשל כך הם יודעים שתקידם הוא "להשפיע", לתת ממה שהישגו לעולם, לחלק את הידע לכולם, אחרת מה הטעם, וכן, זה יעודם, שכולם ידעו ויתחברו להבנה שאין עוד מלבדו טוב ומיטיב לנבראיו. ובאמת מספר השאלות האין סופיות של כל השומעים מכל העולם ובפרט מאיתנו, הרי כבר שמענו שאנחנו עם קשה עורף, מסרבים מאז ומתמיד, או, בוא נאמר, מאוד מתקשים למלא את תפקידנו בתור עם סגולה ולהיות אור לגויים.
מורה הדרך אינו מתחסד ומסביר בעוז הכל. האנטישמיות נובעת כי אנו לא ממלאים (לשון המעטה) את תפקידנו. -"קשה עלי פרדתכם", כלומר הפרוד בינכם.
מקובלים טוענים שמטרת ההשגה היא לעבור 120 מדרגות, אפשר לראות זאת כמו טיפוס על סולם וזוהי גם הדרך. רב מלמד אותנו שלב אחר שלב וכשאני חושבת זוכרת ומישמת עם הקבוצה שלי שנקראת עשיריה, עשר ספירות שמאירות את המסלול על ידי ניגודים משלימים:
כתר
חכמה בינה
תפארת
חסד גבורה
נצח הוד
יסוד
מלכות
לפעמים גם מוסיפים את המילה דעת בין החכמה והבינה וכך מגיעים למושג נוסף שקוראים לו שלושת הקווים, שתוך כדי כך אקח אתכם למושג שנקרא שלושת הקווים כשהימין נחשב להסכמה והבנה עם הנילמד ואילו השמאל נחשב לעיכובים ותהיות על מנת להגיע לתוצאה הרצויה, קו האמצע. אחזור לדעת, שנמצאת בין החכמה והבינה. בחרתי לתת את הדוגמא הזאת כי היא חביבה עלי במיוחד. וכך הדעת היא התחושה של הבנה מתוך הנתונים ומה קורה שההבנה הזאת אינה מסופקת. או אז אנחנו מצווים ללכת מעל הדעת, כלומר לעזוב את מה שיודעים, להתרומם וללכת מעל הדעת. ולמה זה מתכוון? ושוב, תשובה תבוא מבנותי הגדולות
(חייבת לומר שאני לא בשום פנים אופן "חופרת" לארבע בנותי על הדרך שלי (כל עולמי) ולפעמים הדברים נאמרים באופן ספונטני, כלומר לא במטרה להטיף וללמד, משתי סיבות, לא שולטת בחומר ואין לי רצון לשנות את דרכן (חנוך לנער ע פי דרכו) ובכן, עת מסיק הזיתים הגיע וכל המשפחה המורחבת התגייסה למבצע ולא היגענו לעץ גבוהה במיוחד ואז מהצד אני שומעת את בנותי מתיעצות איך אפשר להגיע לאותו ענף ואז אני שומעת אותן אומרות, מה לעשות, אין לנו ברירה, נאלץ לקטוף אותו מעל הדעת.
וכמו שבורא עולם רווה לפעמים נחת ואומר " ניצחוני בני".
ואני רק מקווה שפיצחתי מעט והצלחתי ברמז להכניס אתכם לפרדס הנרחב של חכמת הקבלה. להרחבה – https://humanitasprize.info/%d7%94%d7%a8%d7%91-%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%90%d7%9c-%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%98%d7%9e%d7%9f-%d7%9e%d7%a4%d7%a2%d7%9c-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d/